רמב"ם
רבי משה בן מיימון
הקריה הרפואית רמב"ם נקראת על שמו של הרמב"ם, רבי משה בן מימון, איש מדע ורפואה, חוקר ומנהיג דגול ומחשובי הפילוסופים בימי הביניים. הרמב"ם נחשב לגדול ביהדות מאז משה רבנו ומגדולי הפוסקים בהלכה בכל הדורות. עליו נאמר: "ממשה עד משה לא קם כמשה."
הרמב"ם, המכונה בשפות הלועזיות Maimonides, נולד בשנת 1138, בקורדובה שבספרד. כשהיה בן עשר, נאלצה משפחתו לעזוב את קורדובה בעקבות פלישת המוסלמים הקנאים (אלמוחאידון) מצפון אפריקה, אשר רדפו את יהודי האזור.
תחילה, עברה המשפחה לעיר פס שבמרוקו אך נאלצה להמשיך בנדודיה והגיעה גם לארץ ישראל. כאן ביקר הרמב"ם בעכו, בירושלים ובחברון. בשנת 1166 הגיעה המשפחה דרך הים לאלכסנדריה. לבסוף, התיישבו בפוסטאט (קהיר העתיקה), בה הייתה קהילה יהודית גדולה. באותה עת, כבר היה הרמב"ם למנהיג הדתי של הקהילה היהודית בקהיר. כמי שסבר כי יש לשלב תורה ועבודה, וביקר את אלה אשר נסמכו על קופת הציבור ועשו את התורה 'קרדום לחפור בה', סרב הרמב"ם להתפרנס מרבנות. את פרנסתו הוציא מסיוע לעסקי אחיו דוד, שהיה בעל ספינה וסחר באבנים יקרות.
כשהיה כבן 35 טבע אחיו עם ספינתו בים. מכיוון, שהיה עליו לפרנס את אלמנת אחיו וילדיה, החליט הרמב"ם ללמוד רפואה. את עיקר השכלתו הרפואית למד מספרי הרפואה היונית וכתבי חכמי מצרים העתיקה, בעיקר גלנוס היפוקרטס ואחרים.
הרמב"ם חיבר 11 ספרי רפואה, שהשפיעו רבות על לימודי הרפואה באפריקה ,אסיה ואירופה. הוא דגל ברפואה מונעת ובדרכי ריפוי מתונות, התלויות בעיקר בתזונה נכונה. הוא הדגיש את חשיבות ההיגיינה הגופנית והנפשית, הפעילות גופנית ובריאות הנפש. הרמב"ם התנגד בתקיפות וסלד מאמונות תפלות, מרופאי אליל, קמיעות ולחשים.
מסירותו של הרמב"ם לחוליו לא ידעה גבולות. ערב, ערב, עם סיום עבודתו בארמון הסולטאן צלאח–א-דין, שם שימש כרופא החצר, היה חוזר לביתו, שם כבר המתינו לו חולים רבים, יהודים וערבים. הוא היה מטפל בהם עד לשעות הקטנות של הלילה, כשאת אחרוני המרשמים כתב כשהוא כבר שכוב במיטתו.
על אישיותו וערכיו הרפואיים ניתן ללמוד מהתפילה שנשא בכל יום לפני שהחל בעבודתו:" ... חזק כוחות נפשי להיות תמיד מוכנים להושיע לעשיר ולדל, לטוב ולרע, לאוהב ולשונא..." "הרחק מערש דווי כל רופאי אליל וכל צבא היועצים והאומנות המחוכמות..."
"הרחק ממני המחשבה כי אני כל יכול, תן לי כוח רצון ויכולת להרחיב יד וללמוד בינה חדשים לבקרים כי שדה החכמה גדול ורב, ונפש האדם מבקשת תמיד."
רבי משה בן מימון נפטר בקהיר העתיקה (פוסטאט) בשנת 1204.
